שיקום לסת מלאה על שתלים

כן — עם גשר זמני קבוע שמוברג לשתלים. הוא עשוי אקריל מחוזק, נראה טוב ומאפשר לאכול מזון רך. הגשר הקבוע (זירקוניה או היברידי) מגיע אחרי שהשתלים התאחו עם העצם.

בחודשים הראשונים מזון רך: פסטה, דגים, ביצים, ירקות מבושלים, מרקים. לא נושכים דברים קשים (אגוזים, לחם קשה, סטייק) עד שהרופא מאשר. זה מגן על השתלים בזמן ההתאחות.

אז לא מעמיסים באותו יום — עוברים לפרוטוקול מאוחר ומקבלים פתרון זמני אחר. ההחלטה הזו נשמרת תמיד, כי העמסה על שתל לא יציב מסכנת אותו. זה קורה במיעוט המקרים ומוסבר מראש.

בין שעתיים לארבע שעות ללסת, כולל עקירות וחיבור הגשר הזמני. שתי לסתות — לרוב בשני מועדים סמוכים או ביום ארוך אחד, לפי המקרה.

הניתוח בהרדמה מקומית (סדציה לפי בחירה); לרוב לא כואב — מרגישים לחץ ורעידות, לא כאב. אחריו יומיים-שלושה של נפיחות ואי-נוחות שנשלטות במשככי כאבים רגילים. רוב המטופלים מופתעים לטובה.

הזמני מאקריל מחוזק — קל, נוח לתיקון, מיועד לחודשי הריפוי. הקבוע מזירקוניה או היברידי (טיטניום + חומר שיניים) — חזק, יציב בצבע, מיועד לשנים רבות.

כשהיציבות ביום הניתוח מאפשרת העמסה — וזה רוב המקרים — אפס: העקירות, ההשתלות והגשר הזמני באותו כיסא, באותו יום. במיעוט המקרים שבהם לא מעמיסים, מקבלים פתרון זמני אחר עד לגשר, ואומרים לכם את זה מראש. מי שמספר לכם על "שבועיים בלי שיניים עד שהחניכיים יירגעו" מתאר פרוטוקול אחר.

כן, אבל לא כמו הקבוע. הוא אקרילי, בגוון שבחרנו יחד, ומי שלא יודע לא רואה הבדל. הוא גם קצת יותר עבה בצד הפנימי — הלשון מרגישה את זה יום-יומיים ומפסיקה. הזירקוניה הקבועה דקה יותר, בוהקת פחות, ונראית יותר "שן".

אפשר, ואנחנו עושים את זה — אבל זה יום ארוך, שש-שבע שעות עם הפסקה, ורוב האנשים מעדיפים שתי פגישות בהפרש של שבוע. מי שבא מרחוק או מחו"ל — יום אחד. מי שגר בכפר סבא — למה למהר.

מוציאים אותו, נותנים לעצם להחלים חודשיים-שלושה, ושמים חדש. בינתיים, בשישה שתלים הגשר לרוב ממשיך לעבוד על השתלים שנשארו; בארבעה — לפעמים צריך להוריד אותו זמנית או להחליף לפתרון זמני אחר עד שהשתל החדש נקלט. בשביל זה יש יותר שתלים ממה שצריך "על הנייר". זה קורה לנו לעיתים רחוקות, וההחלפה כלולה באחריות לפי תנאי ההסכם (ביקורות והיגיינה).